<h1>ראב"ן סימן שמ"ב</h1>
<h2>דף כג:</h2>
דביתהו דרב יוסף הוה מאחרה ומדלקה נר של שבת, אמר לה ר' יוסף לא ימיש עמוד הענן וגו' מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, סברא לאקדומי, אמר (ליה) [לה] האי סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ונראה לי שמכאן סמכו הראשונים והנהיגו לשגר התינוקות מבית הכנסת לבתיהם להשמיע הדלקת הנר בזמנה לפני קבלת ציבור השבת בתפילת שבת, ולא יקדימו להדליק קודם תפילת המנחה ולא יאחרו להדליק אחרי קבלת שבת כדי לעשותה הדלקה כמצותה. ולהכי נמי הנהיגו לאמור המשנה במה מדליקין בערב שבת כדי שישמע כל אדם וילמדו פסולי פתילות ופסולי שמנים ומהו הכשירן, ואם שגה בשבת זו שיפרוש ויתקן לשבת הבא. וא"ת יאמרו לפני תפילת המנחה כדי שישמעו ויתקנו מיד, אין רוב העם בכנסת.
<h2>דף כד.</h2>
ומזכירין על הניסים בחנוכה בתפילה ובברכת המזון בברכת ההודאה כדאמרינן רב הונא איקלע לבי רבא סבר לאדכורי דחנוכה בבונה ירושלים א"ל רבא כתפילה מה תפילה בהודאה במודים אף בברכת המזון בהודאה והוא נודה לך ד' אלקינו. וכן ראש חודש שחל בחנוכה או שבת שבתוך חנוכה מזכירין על הניסים במוסף, דיום הוא שנתחייב בד' תפילות וחייב להזכיר בכולהו של שבת, ה"נ ל"ש.
<h2>דף לד.</h2>
עישרתם עירבתם הדליקו את הנר. ולמה אינו אומר הטבלתם את הכלים, משום דמקרא לא נפקי אלא הני תלתא, דאמרינן בגמרא מנהני מילי אמר קרא וידעת כי שלום אהלך וגו', שלום אהלך זו הדלקת הנר, ופקדת נוך זו עירובי תחומין שפוקד לו נוה שהוא כמו [נוה] שבמקום עירובו ביתו, ולא תחטא זה מעשר דכתב [במדבר י"ח] ולא תשאו עליו חטא וגו'. ועוד דסמוך לחשיכה יכול לעשר ולערב אבל להטביל לא שהטבילה של כלים צריך מבעוד יום כדי שיעריב עליהם השמש. ובראש הספר בסימן ב' פירשתי בו יותר.
